החלטה בתיק ת"א 1729-08

(סילוק על הסף)

א.         רקע עובדתי

1.         לפני מספר בקשות "מקדמיות" שהוגשו בשלב מאוחר זה, לאחר הגשת תצהירי הצדדים:  בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, ולחלופין למתן פסק דין חלקי, ובקשת התובעות להגיש חוות דעת מומחה בתשובה לחוות דעת הנתבעים. עניינה של התביעה העיקרית בדרישה של התובעות לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 1, ולחלופין לתובעת 2,  סך של 6,034,600 ש"ח, המשקף את חלקם היחסי של הנתבעים בהשקעות שביצעה התובעת 1 בתובעת 2, שהינה חברה בבעלות משותפת של התובעת 1 והנתבעת 1. התובעת 1 (להלן: " חמשק") הינה בעלת 90% מהון המניות ו-100% ממניות ההנהלה של התובעת 2 (להלן: " חמשק אילת"), ואילו הנתבעת 1 הינה בעלת 10% מהון המניות של חמשק אילת.

2.         חמשק אילת הוקמה בשנת 1993 על ידי חמשק (שהיתה אז בעלת 40% מהון המניות של חמשק אילת), הנתבעת 1 (להלן: " דודי נכסים") ואדם בשם יצחק חאוזי (שהיה הבעלים של 50% מהון המניות של החברה). בהתאם להסכם המייסדים הושקע בחמשק אילת סך של 200,000 דולר, כאשר דודי נכסים השקיעה באותו מועד סך של 20,000 דולר, בהתאם לחלקה היחסי בחמשק אילת (ראה סעיף 9.3 להסכם המייסדים שצורף כנספח 2 לתצהיר התובעות). בהמשך רכשה חמשק את חלקו של יצחק חאוזי (ונוכח זאת שונה שמה של החברה, שנקראה אז "יצחק חאוזי - נכסים והשקעות בע"מ" ל"ח.מ.ש.ק - נכסים והשקעות אילת בע"מ" - ראה נספח 5 לתצהיר התובעות). כיום חמשק אילת הינה בבעלות דודי נכסים וחמשק בלבד, לפי החלוקה הנזכרת לעיל.

3.         לטענת חמשק בכתב התביעה, במהלך השנים היא השקיעה סכומים נכבדים ביותר בחמשק אילת, באמצעותם רכשה חמשק אילת נכסים רבים ואף השביחה את ערכם. הנתבעים היו מודעים להשקעות אלו, והסכימו להן. במשך השנים סברו התובעות כי שישה שיקים על סך כולל של 652,000 דולר שמסר הנתבע 2 (להלן: " דודי") לקוקו עובדיה, שהוא המנהל הדומיננטי בחמשק ובעל השליטה בה (נספח ו' לבקשה למחיקה על הסף - להלן: " עובדיה"), נועדו להוות השקעה של הנתבעים בחמשק אילת. אולם בשנת 2003 הגישו הנתבעים תביעה כנגד עובדיה וחברה שבבעלותו, בה טענו כי השיקים שקיבל היוו הלוואה אישית שעליו להשיבה (להלן: " התביעה הראשונה"). התובעות עצמן לא היו צד לתביעה זו, אך עובדיה, כאמור, הוא אחד מן המנהלים ובעלי השליטה בחמשק. לכן יש לראות בתובעות  "חליפות" או "בעלות קירבה" (privity) לעובדיה, לצרכי תחולת הכללים של "מעשה בית דין". התביעה נדונה בבית משפט זה, בפני כב' השופטת ר' רונן, וביום 21.11.06 התקבלה התביעה ונקבע כי אכן מדובר בהלוואה אשר על עובדיה להחזיר לנתבעים (ת.א. (ת"א) 2111/03). פסק הדין אושר על ידי בית המשפט העליון ביום 17.2.08 (ע"א 10837/06).

4.         בפסק דינה קבעה כב' השופטת ר' רונן כי " התובעים [הנתבעים בפני - ע.ב.] הרימו את הנטל שהוטל עליהם, והוכיחו כי הכספים שהעבירו לנתבעים מעבר לסכום של 20,000$ - היו הלוואה ולא השקעה". השופטת למדה מהסכם המייסדים שהצדדים לו הסכימו להשקיע בחמשק אילת 200,000 דולר בלבד, וכי יתרת המימון לרכישת נכסים תיעשה באמצעות הלוואה מן הבנק, והלוואה אכן נלקחה. כמו כן, עלה מן ההסכם כי לצורך השקעה נוספת נדרשת הסכמת הצדדים, אך דודי כפר בהסכמה כזו מצדו ולא היתה כל ראיה המעידה על הסכמה. השופטת גם דחתה את טענת עובדיה, לפיה אין זה סביר שהתובעים [הנתבעים בתביעה שלפני - ע.ב.] יחזיקו ב-10% מחברה שהושקעו בה מיליוני דולרים, כאשר השקעתם בה מסתכמת ב-20,000 דולר בלבד, וזאת משום שעובדיה לא הביא ראיות לסכומים שהוא עצמו, או חברות שבבעלותו, השקיעו. לעומת זאת, היו בפניה ראיות מהן ניתן היה ללמוד כי השיקים נמסרו לעובדיה כהלוואה. כך נרשם על גבי ספחי השיקים, בין היתר על ידי עובדיה עצמו. כך נרשם גם בשני מסמכים שנמצאו אצל רואי החשבון, בהם סוכם כי דודי ילווה לעובדיה סך של 360,000 דולר (אשר שיקף את סכום שלושת השיקים הראשונים שמסר דודי לעובדיה).

5.         בעקבות מתן פסק הדין על ידי כב' השופטת רונן, התכנס דירקטוריון חמשק אילת (הנשלט בידי חמשק) וקיבל החלטה לדרוש מכל צד להסכם המייסדים לשלם את חלקו היחסי בהשקעות הצדדים בחמשק אילת (נספח 1 לתצהיר התובעות). מפרוטוקול הדירקטוריון לא ניתן ללמוד מי נכח בישיבה מלבד עובדיה עצמו. דרישה שנשלחה לנתבעים בעקבות החלטת הדירקטוריון לא נענתה, ולפיכך הגישו התובעות ביום 3.7.08 את התביעה שלפני (סעיף 45 לתצהיר התובעות). בתיק התקיימו שני קדמי משפט, והצדדים כבר הגישו את ראיותיהם בכתב לפי הוראת בית המשפט. אלא שביום 11.8.11, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, ובעקבות כך שהנתבעים החליפו עורכי דין, הם הגישו בקשה זו לסילוק התביעה על הסף. זמן קצר לאחר מכן, הוגשו גם הבקשות הנוספות המתוארות לעיל.

ב.         תמצית טענות הצדדים

6.         בבקשה לסילוק התביעה על הסף טוענים הנתבעים (על פני לא פחות מ- 30 עמודים בבקשה ובתגובה לתשובה) כי התביעה התיישנה (כך גם נטען בכתב ההגנה). לטענתם, המחלוקת בנוגע לאופן בו יש לסווג את השיקים שנמסרו לעובדיה היתה ידועה לתובעות עוד בשנת 1996, כאשר עובדיה נדרש לראשונה להשיב את ההלוואה, ולכן המועד בו נולדה עילת התביעה הינו לכל המאוחר בסוף שנת 1996. בתביעה הראשונה נקבע כי תקופת ההתיישנות החלה במועד בו דרש דודי את השבת ההלוואה (סעיף 25 לפסק הדין), וקביעה זו רלוונטית גם לתביעה דנא. העובדה שרק לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון הוכרע סופית כי אכן מדובר בהלוואה - אינה משליכה על מועד תחילתו של מרוץ ההתיישנות, שכן אין מדובר בגילוי מאוחר של עובדה אלא, לכל היותר, בגילוי מאוחר של "הדין" החל על המקרה.

לחלופין, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. לגישתם, התביעה איננה אלא ניסיון של עובדיה לערער על פסק הדין החלוט שקבע כי מדובר בהלוואה. דין התביעה להידחות מחמת השתק עילה, באשר מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין בדיוק. לחלופין, יש לדחות התביעה מחמת השתק פלוגתא. כב' השופטת רונן קבעה באופן פוזיטיבי כי הכספים ששולמו על ידי הנתבעים מהווים הלוואה ולא השקעה, וכי חמשק לא הוכיחה כי השקיעה כספים בחמשק אילת. עוד היא קבעה כי על פי הסכם המייסדים לא ניתן לחייב את הנתבעים להשקיע כספים בחמשק אילת, וכי כל השקעה נוספת מצריכה את הסכמת הבעלים, אשר מעולם לא ניתנה. 

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי יש לדחות התביעה על הסף גם מחמת העדר עילה. לטענתם, אם חמשק סבורה כי נגרם לחמשק אילת נזק כתוצאה מהתנהלות הנתבעים, היה עליה לנקוט בהליך של תובענה נגזרת. כמו כן, התובעות לא צרפו כל מסמך המעיד על כך שההשקעות הנטענות בחמשק אילת הינן השקעות ולא הלוואת בעלים. התובעות לא צרפו פרוטוקול של אסיפת בעלי מניות בה הוסכם על השקעת בעלים, וזאת בניגוד לתקנון החברה ולפקודת החברות.

לבסוף טוענים הנתבעים כי גם אם אף אחת מן העילות האחרות אינה מתקיימת במקרה דנן, יש לדחות התביעה על הסף מחמת היותה קנטרנית וטורדנית. מדובר בתביעה שהוגשה רק כדי להוות משקל נגד לפסק הדין של כב' השופטת רות רונן, ולראיה - סכום התביעה כמעט זהה לסכום שנפסק לטובת הנתבעים באותו פסק דין.

7.         בתגובתן מדגישות התובעות את העובדה שסילוק תביעה על הסף הינו סעד קיצוני שאין להשתמש בו כעניין שבשגרה אלא רק מקום בו אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. עוד טוענות התובעות כי אין מקום לדון בבקשה לסילוק התביעה "על הסף" משתם קדם המשפט והצדדים אף הגישו תצהירי עדות ראשית. לאחר שתם קדם המשפט יש צורך בטעם מיוחד על מנת שבית המשפט ידון בבקשה לסילוק על הסף, והנתבעים לא הצביעו על טעם כזה.

לגופו של עניין, אין בסיס לטענת ההתיישנות של הנתבעים. מרוץ ההתיישנות מתחיל  מן המועד בו התכנס הדירקטוריון של חמשק, והחליט לדרוש מן הנתבעים לשאת בחלקם היחסי בהשקעות בחמשק אילת (דהיינו, ביום 16.6.08). לחלופין, עילת התביעה נולדה רק במועד בו דחה בית המשפט העליון את הטענה כי השיקים שנמסרו לעובדיה היוו השקעה של הנתבעים בחמשק אילת, וקיבל את הטענה כי מדובר בהלוואה (ביום 17.2.08). מכל מקום, כפי שנטען בכתב התביעה, דודי הודה במסגרת תצהיר מיום 22.6.03 כי השקעות הבעלים בחמשק אילת עומדות על סך של 3,680,000 דולר, וכן הודה כי חלקו בהשקעות צריך היה להיות 368,000 דולר. לאור הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות לגבי סכום זה החלה מחדש במועד ההודאה.

עוד טוענות התובעות כי אין בסיס לטענת הנתבעים בדבר השתק עילה. ההלכה היא כי כלל השתק העילה אינו משמש מחסום לפני נתבע שהפך לתובע, שכן גם אם הרקע העובדתי לשתי התביעות הינו דומה, העילות אינן זהות בשל חילופי עמדות בעלי הדין. אשר לטענת השתק פלוגתא, טוענות התובעות כי אחד התנאים לקיומו של השתק פלוגתא הינו ממצא פוזיטיבי בנוגע לאותה פלוגתא, ואילו הכרעתה של כב' השופטת רות רונן מבוססת על ממצאים נגטיביים של העדר הוכחה. זאת ועוד, תנאי נוסף לקיומו של השתק פלוגתא הינו שההכרעה בפלוגתא היתה נחוצה לצורך פסק הדין בתביעה הראשונה. במקרה דנן, קביעותיו של בית המשפט בשאלה אם התובעות השקיעו כספים בחמשק אילת והאם הנתבעים הסכימו לכך, נאמרו באמרת אגב, בין היתר משום שהתובעות כלל לא נתבעו באותה תביעה.

התובעות טוענות כי בעוד שהן השקיעו בחמשק אילת סכומי עתק, הנתבעים הפרו את התחייבותם להשתתף במימון ההשקעות. אם תוכחנה השקעתן של התובעות והסכמת הנתבעים להשתתף במימון ההשקעה, תהיינה התובעות זכאיות לסעד המבוקש על ידן. די בכך כדי לדחות את טענת העדר העילה שמעלים הנתבעים. בנוסף, כאמור, דודי הודה בשנת 2003 בחבותו האישית להשקיע בחמשק אילת סך של 368,000 דולר (אף כי סכום התביעה גדול בהרבה).

נוכח עובדות המקרה, טוענות התובעות, אין מקום לומר כי התביעה הינה טורדנית וקנטרנית. חמשק השקיעה סכומים ניכרים בחמשק אילת, ואין הצדקה לכך שהנתבעים ייהנו מזכויות בחברה השווה מיליוני דולרים, מבלי שהשקיעו בה בהתאם לחלקם היחסי.

8.         בתגובתם לתשובת התובעות מבהירים הנתבעים כי קדם המשפט טרם הסתיים וכי טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מצידם במועד הגשת הבקשות. בכל מקרה, עצם הטענה בדבר "מעשה בית דין" מהווה טעם מיוחד המצדיק דיון בבקשה גם אם תם קדם המשפט.

טענת התובעות לפיה מרוץ ההתיישנות החל מחדש במועד בו הודה דודי כי היה עליו להשקיע סכום מסוים בחמשק אילת הינה טענה עובדתית חלופית, המהווה גם הרחבת חזית אסורה. בכתב התביעה טענו התובעות כי עילת התובענה נולדה במועד בו קיבל בית המשפט העליון את גרסת הנתבעים וקבע כי השיקים שימשו כהלוואה בלבד. התובעות אינן יכולות לטעון כעת אחרת. ממילא אין כל ממש בטענת ההודאה.